קריינות: כל מה שצריך לדעת כשמזמינים

הנה מה שצריך לדעת מי שמזמין קריינות לסרט תדמית, לסרטון הדרכה, לאפליקציה בנייד, לסרטון מוצר או לפרויקט מכל סוג אחר:

 

בדרך כלל הקריין או הקריינית ישמחו להקליט דמו מבוסס על התסריט שלך, בחינם

למה? כי דמו יעזור לך להחליט אם לשכור את שירותיהם, וגם יאפשר לך לתת להם משוב. אם אינך מרוצה מהדמו שקיבלת, תוכל להסביר מה היית רוצה שישתנה, והקריין או הקריינית יקליטו דמו חדש, עד שתגיעו לקריינות המתאימה.

 

הקריין חייב לראות את התסריט

למה? כי הוא צריך את הפרטים הבאים בשביל להכין הצעת מחיר:

• כמה מילים בדיוק יש בתסריט
• איזה מין פרויקט זה – למשל, סרט תדמית, סרטון הדרכה וכו'
• אם יש בתסריט מונחים טכניים מסובכים
• אם נדרש פיצול של השמע למספר קבצים
• אם צריך לסנכרן את הקריינות לסרטון קיים
• אם הקריינות דורשת עריכה – בשביל להסתנכרן את הקריינות או בגלל שגיאות לשוניות
• אם התסריט דורש תרגום

נוסף על כך, שליחת התסריט לקריין מאפשרת לו להקליט דמו מבוסס על התסריט.

 

הקריין חייב לדעת מה הדדליין

למה? כי:

• עבודות דחופות כרוכות בתשלום נוסף, והקריין צריך לכלול את התשלום הזה בהצעת המחיר. הסיבה לתשלום הנוסף היא שבגלל פרויקטים דחופים הקריין לפעמים נאלץ לוותר על פרויקטים מלקוחות אחרים. ואם הקריין עמוס, אולי הוא יצטרך לעבוד בשעות לא קונבנציונליות בשביל להשלים את הפרויקט.
• אולי הקריין לא זמין. קריינים במשרה חלקית, אם הם עובדים במשך היום במקום אחר, יכולים לעבוד רק בלילות. לכן כשהדדליין לחוץ, מומלץ לשכור את שירותיו של קריין במשרה מלאה.

 

אם הקריינות היא לסרט, כדאי לשלוח את הפסקול המוזיקלי שלו

למה? כי זה עוזר לקריין להבין איזה סגנון ואיזה קצב של קריינות אתה מחפש.

 

אם אתה צריך קריינות בשביל דמויות מצוירות, כדאי לשלוח תמונות ותיאורים שלהן

למה? כי זה עוזר לקריין להיכנס לדמות שהוא צריך לשחק.

 

קריינות מקצועית אינה זולה בדרך כלל

למה? כי קריינות מקצועית דורשת השקעה בציוד שמע, אולפן מותאם אקוסטית והכשרה, וכל אלה עולים כסף. אם קריין גובה 5 דולר על שירותיו, ברור שהוא לא משקיע הרבה בסביבת העבודה שלו, וזה ישתקף בקריינות שהוא יקליט. לכן חשוב לבחור קריין מקצועי עם סטודיו הקלטות איכותי.

 

לסיכום

שימו לב: בנוסף לטיפים הנ"ל, השתדלו להימנע מטעויות נפוצות בעת הזמנת קריינות.

מוכנים להזמין קריינות? פנו אליי!

 

כתבה מאת ויקטוריה פיינרמן